החלטה בתיק מ"ת 19013-11-11 - פסקדין

נגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים המייחסים לו ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13 יחד עם 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג 1973, כאשר בשלושה מועדים שונים מכר לסוכן משטרתי כמויות שונות של סם מסוג קוקאין לאחר שסוכם בין השנים מחיר ומקום מפגש.

סך הכל מכר המשיב לסוכן 120.42 גרם סם מסוג קוקאין בתמורה ל 48,000 ש"ח.

המשיב הודה בקיומן של ראיות לכאורה ועתר להזמין תסקיר שירות מבחן על מנת לבחון אפשרות לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לדבריו, עברו הפלילי של המשיב על סף התיישנות, המשיב כבן 33 נשוי ואב לשני ילדים ועוסק בסחר מכוניות - מימון רכבים, אשתו נכה 100% ועומדת בפני השתלת לב והוא המטפל במשפחה. כמו כן העבירות המיוחסות לו השתרעו על פני 3 חודשים בלבד ומעשיו היו בשל היענותו לקריאתו של אחר בשם "חיים עזריה" (הגם שלאורך כל טיעוניו חזר וטען כי המשיב כופר בכל המיוחס לו).

יש להדגיש כי על פי אישורים רפואיים של אשת המשיב שהוצגו לי, לא עומדת אשת המשיב בפני השתלת לב.

עוד הוסיף כי במסגרת חקירותיו הציעה לו המשטרה כי אם ישתף פעולה ויפליל אנשים נוספים ישוחרר ומכאן ניתן להסיק כי מסוכנותו לדידה של המשטרה איננה גבוהה ולכן איננה יכולה כיום המבקשת לטעון היפוכם של דברים.

המבקשת עתרה למעצרו של המשיב עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו. לטענתה ,אין מקום כלל לבחון אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר וזאת לאור חומרת העבירה, ההלכה בעניינם של סוחרי סמים, כמות הסם, והעובדה כי המשיב ביצע את המיוחס לו עת היה שרוי באותן נסיבות חיים להן הוא טוען.

המחוקק קבע כי יש לבחון אפשרות פגיעה פחותה בחירותו של נאשם טרם יקבע בית משפט ויורה על מעצרו. סעיף 21 (ב)(1) לחוק המעצרים מורנו כי בית המשפט "לא יתן צו מעצר לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה, ולענין סעיף קטן (א)(1), לא יצווה בית המשפט כאמור, אלא אם כן נתקיימו גם אלה:

(1)       לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה"

בעניין זה הרחיב וקבע בית משפט העליון בבבש"פ 9284/08 מאור לוי נגד מדינת ישראל נכתב -

"אכן צודק בא כוח העורר בטענתו כי יש לבחון קיומה של חלופת מעצר בכל מקרה לגופו, וברי כי לכל נאשם שמורה הזכות לטעון בפני בית המשפט לקיומה של חלופה כאמור. עם זאת, יש להבחין בין חובתו של בית המשפט לבחון את האפשרות העקרונית לקיומה של חלופת מעצר - חובה המוטלת עליו מכוח סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק), לבין עריכת בחינה קונקרטית בנוגע לחלופת מעצר זו או אחרת. כך, כאשר נסיבות המקרה מעידות על מסוכנות חמורה ומוכחת, עשוי להתייתר הצורך בבחינת חלופת מעצר ספציפית (ראו: בש"פ 2931/06 גבאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 23.4.2006)). הבחינה היא אפוא דו שלבית: תחילה יבחן בית המשפט אם ניתן להסיר את עילת המעצר הרלוונטית באמצעות חלופת מעצר כלשהי, ורק בהגיעו למסקנה חיובית, יעבור בית המשפט לבחינת חלופות המעצר הקונקרטיות ומידת התאמתן ולשקילת הצורך בעריכת תסקיר ...".

בעבירה של סחר בסמים, ככלל, חלופת מעצר אינה מספקת להפגת המסוכנות הנשקפת ממי שנאשם בעבירה זו ויש להורות על מעצרו עד לסיום ההליכים של אותו נאשם, בשל פגיעתם הרעה של הסמים בחברה, בשל הצורך לגדוע באופן יעיל את שרשרת הפצת הסם ובעיקר לאור העובדה כי סחר בסמים יכול להתבצע גם כאשר הנאשם מצוי בחלופת מעצר, וגם כאשר חופש התנועה שלו הוגבל (רא: בש"פ 6463/09 איליה נ' מדינת ישראל) ולכן שחרורם של נאשמים בעבירות סחר בסמים תתאפשר רק בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן.

החריגים לכלל הובאו בבש"פ  2146/10 קאסם גאוי נגד מדינת ישראל -

"חלופת מעצר: בקובעו כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, ראה בית המשפט המחוזי לנגד עיניו את ההלכה שנקבעה בבית משפט זה, לפיה נוכח חומרת העבירות והפוטנציאל המכביד שלהן כלפי הציבור הרחב, רק במקרים חריגים יורה בית המשפט על חלופת מעצר .... בנושא זה אף נקבע כי הסחר בסמים נעשה בפועל לרוב על ידי חוליות שונות שמהוות "שרשרת" אחת, אשר מכולן נשקפת מסוכנות. לכן "במאבק הבלתי פוסק בעבריינות זו יש להפסיק את הפעילות בכל אחת מאותן חוליות בשרשרת - יבוא הסם או הפצתו. כאשר יש ראיות לכאורה כנגד כל אחת מהחוליות, המעצר הוא כלי חיוני במאבק בשרשרת שבסוף דרכה תביא להפצת הסם" (דברי הנשיאה ב-בש"פ 7083/08 מדינת ישראל נ' אלימלך ([פורסם בנבו], 14.8.2008), בפסקה 4).

מכל שהובא לעיל עולה כאמור המסקנה, לפיה ככלל אין לשחרר לחלופת מעצר כאשר המעצר נעשה בגין עבירות הקשורות לסחר בסמים. לכלל זה קיים יוצא מן הכלל מצומצם אשר ניתן להפעילו "בנסיבות חריגות". על נסיבות כגון אלו עמדתי בפרשת פטריק, בקובעי במקרה זה כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר, הואיל והתנאים המצטברים הבאים הנדרשים לביסוס החריג התקיימו בעניינו: (א) העורר לא היה "הרוח החיה" מאחורי העסקה, או "החוליה המרכזית" בהפצת הסם. (ב) תסקיר שירות המבחן המליץ על שחרורו (לעומת זאת, ראו החלטתה של חברתי השופטת מ' נאור בפרשת בוטרשוילי, בפסקה 8 לעניין תסקיר שירות המבחן). (ג) העורר היה בחור צעיר שלא היו לחובתו הרשעות קודמות (לדיון דומה ראו גם: בש"פ 3619/06 פיינר נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 6.6.2006) ; בש"פ 4551/09 מדינת ישראל נ' אוחיון ([פורסם בנבו], 28.5.2009)).

לעניין קיומו של תנאי ג', הפנה העורר את תשומת הלב למספר מקרים בהם בית המשפט ראה לנכון להזמין תסקיר של שירות המבחן לפני הכרעה בעניין חלופת המעצר (ראו: בש"פ 2514/09 מזרחי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 29.3.2009) ; בש"פ 1542/09 אבו חמדה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 19.2.2009)). אקדים ואומר, בטרם אפרוס את הנימוקים לכך, כי במקרה זה אין בכוונתי לנהוג בדרך זו. אמנם, בית המשפט מחויב לבחון את האפשרות לאיין את הסיכון בדרך של חלופת מעצר (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים ), אך בחינה זו אינה חייבת להיות, לשיטתי, על דרך של הזמנת תסקיר מעצר דווקא (עיינו סעיף 21א לחוק המעצרים, הנוקט לשון "רשאי", והשוו לסעיף 10ז לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971). הנה כי כן אילו הייתה עומדת בפני תשתית עובדתית אחרת, לפיה קיימת אפשרות כי המקרה שלפנינו נופל לגדר אותם המקרים החריגים שבהם ראוי לסטות מההלכה החלה ביחס לנאשמים בעבירות סמים - ויש מקום לשקול את שחרורו של העורר למעצר בית, ייתכן כי היה מקום להורות על הזמנת תסקיר ולבחון ביתר פירוט את החלופות המוצעות". (הדגשה שלי- מ.ב.).

למשיב עבר פלילי בעבירות של אלימות ואיומים אשר על סף התיישנות.

אף כי ספק רב בליבי אם ניתן להפיג מסוכנותו של המשיב בחלופת מעצר כלשהי, ומבלי שהדבר יטע כל תקווה בליבו של המשיב כי ישוחרר לחלופת מעצר, מוזמן תסקיר משירות המבחן.

מבוקש כי התסקיר יוגש עד ליום 18.12.2011

המשך דיון ביום 19.12.2011 בשעה 09:00.